כתב בהגהות ספר “שער הכוונות” וזה לשונו: מהרח”ו היה נוהג בכל ערב ראש השנה וערב יום הכיפורים לעשות פדיון נפש באופן זה. והעושה פדיון זה באופן זה בודאי משלים שנתו עכ”ל.
וכן כתב גאון חכמת הקבלה ה“שמן ששון“ זלה“ה שבוודאי ישלים שנתו.
ובספר “פרי עץ חיים” (כי”ק) כתב על חשיבות הפדיון וזה לשונו: ופדיון נפש זה הוא תועלת ותרופה לכל צרה שלא תבוא ובפרט לחולים שיתרפאו במהרה, וכבר היו מנסים ובודקים אותו יותר מאלף פעמים, והיה מועיל בעזרת ה’ תכף באותה שעה, והייתה ניכרת תועלתו ותרופתו לכל אדם והיו אומרים מה גדלו מעשיך ה‘ עכ”ל.
יש לדעת שהפדיון מועיל לכל צרה שלא תבוא וכמו שכתב הגאון המקובל מהר"ם פאפירש זצ"ל בהקדמתו לסדר הפדיון וזה לשונו: אך טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ולא חפץ במות המת, ויקר בעיני ה' המותה לחסידיו, ולכן יורה חטאים בדרך חיים, עץ חיים למחזיקים בפדיון נפש. ויקר פדיון נפש זה אשר על ידו לא יאונה לצדיק כל און, המצדיק דין על עצמו בפל"א עליון הממתיק דין של אדני, כמו שנבאר בסמוך בעה"י. ובכן אמרתי אחר שזיכני לחיותי כהיום הזה, לא אמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידי לעשות לשם שמים כאשר הורוני מן השמים מפ[מ]ליא של מעלה, על ידי רבותי הקדושים אשר בארץ חיים המה. ופדיון נפש זה הוא תועלת ותרופה לכל צרה שלא תבא, ובפרט לחולים שיתרפאו מהרה. וכבר היו מנסים ובודקים אותו יותר מאלף פעמים והיה מועיל בע"ה תכף באותה שעה,והיה ניכר תועלתו ותרופתו לכל אדם, והיו אומרים מה רבו מעשיך ה', עתה ידענו כי יש אלוקים בישראל, ולא יעזב חסדו ואמתו מעם עמו ישראל. עכ"ל (הובא בסידור אהבת שלום של הגאון המקובל רבי יעקב משה הלל שליט"א).
הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך (אבן העזר סימן סט סעיף א) שהבעל חייב ברפואת אשתו, והדבר ברור שיש תועלת בנתינת הצדקה והפדיון נפש עבור כל חולה, והגם שלא ניתן לומר שכל דבר שיהיה בו תועלת נחייב את הבעל לעשות, אך כתבו האחרונים שבמשפחה שנהוג הדבר שבעת חולי וצרה עושים פדיון נפש, צריך הבעל לעשות פדיון לאשתו אם חלתה ח"ו, ולמדו כן מדברי הנודע ביהודה (יעוין בספר משפטי הלוי פ"ט הלכה ח).
מבואר בזוה"ק, שעל החולה נגזר לבזבז סכום כסף עבור רופאים ורפואות, וא"כ ע"י שנותן כסף לצדקה לעניים הגונים, בזה תתבטל מעליו הגזרה להוציא כסף לרופאים ורפואות, כי עי"ז משתיק המקטרג, וכמ"ש וצדקה תציל ממות, וכמ"ש במדרש שעולה המלאך שנברא מהצדקה ומעיד הלא זה האדם החיה כך וכך נפשות, וא"כ איך נגזר עליו עונש מיתה, ואדרבה צריך להחיות אותו כדי שיחיה עוד ועוד נפשות.
לבד מהגוף והנשמה, יש לכולנו גם 'צלם'. ה'צלם' הוא חלק רוחני השורה על האדם, מחיה אותו ושומר עליו מכל רע. אם ה'צלם' נפגע או מסתלק, נפגעת השמירה על האדם, ואז הוא יכול להיפגע בגופו או בפרנסתו וכיו"ב. עריכת הפדיון כראוי – משיבה את ה'צלם' למקומו, ולהגנה מיטבית על האדם.
יזהרו לעשות הפדיון נפש לחולה טרם שיכביד חליו ח"ו, והטוב טוב הוא לעשות הפדיון באשמורת סמוך לעלות השחר או בבוקר אחר התפילה, ויתרחק מלעשות הפדיון בתחילת הלילה. יקח ק"ס מטבעות כסף הגם שיהיה שוויין קל כדי שיהיו מספר ק"ס, ותיבת כסף גימטריא ק"ס, גם כסף הוא רמז לחסד, ולכן טוב שיהיו ק"ס מטבעות כסף ואם מטה ידו יכול לעשות מק"ס פרוטות נחושת (הגחיד"א זלה"ה בעבודת הקודש).
הרב הפודה כותב צירופים של שמות הקודש שעולים כמניין 160, ועל כן צריך 160 פרוטות מכסף (ק"ס פרוטות). 160 הוא בגימטריא צלם, והוא משיב את הגנת הצלם על האדם, ועולה גם כמניין עץ – 'כי האדם עץ השדה'. לאחר הפדיון ניתן הכסף כצדקה לעניים תלמידי חכמים.
כתב הרב ז"ל בשער מאמרי רז"ל במסכת ברכות, בענין האמוראים שהקימו חולים ע"י שאמרו לחולה חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הן ולא שכרן י'הב ל'יה י'דיה ואוקמיה, ופירש רבינו האר"י שהקים אותם ע"י שם יל"י שעולה גימ' חמשים כנגד חמשים שערי בינה, וע"י שהמשיכו לחולה את שער החמישים הקימו אותו מחליו.
הנה הרב פלא יועץ (ערך רפואה), חקר על מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, ומה מועיל הרופא, והרי כל הרפואה באה מה', ואם ח"ו נגזר על האדם שלא יקום מחליו מה יועיל רופא, ואפילו אם יעמדו כל הרופאים שבעולם לרפאותו לא יוכלו, ועל זה אמרו טעות הרופא רצון הבורא, ואין מידו מציל. ואם נגזר עליו שיתרפא, הרבה דרכים למקום והוא ישלח דברו וירפאם.
ותירץ שיש שלשה מיני גזירות: הא' אם האדם יש לו זכות גדולה, אפילו אם לא ילך לרופא הוא יתרפא, בכח הזכות שלו. הב' מי שנזר עליו ח"ו שלא יחיה, אפילו אם ישמור עצמו מכל שמירות שבעולם לא יועיל ולא יציל אותו. הג' יש גזירות שמניחים אותם להתנהג בדרך הטבע, אם ישמור עצמו ויתנהג ברפואות על פי הטבע יחיה ואם לאו ח"ו להפך, ועל כגון זה נאמר ויש נספה בלא משפט. וכדאי הוא להתחייב שעבר על מה שנאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם. ואם לא נשמר הוא מתחייב בנפשו, וצריך מאד מאד להשמר שלא יחלה.
ואמרו בזוהר, כי יש אדם שנגזר עליו להוציא כך וכך כסף, ואם יהיה האדם חכם יתן כסף זה לצדקה, ואם לאו יצטרך ח"ו לתת כסף זה לרופאים. ולעולם קודם שיעסוק ברפואה צריך להאמין באמונה שלמה שרפואתו ביד הקב"ה רופא רחמן ונאמן, ויקדים תפילתו לפניו. ע"כ דברי הרב פלא יועץ.
"ורפא ירפא" עם ב' תיבות גימטריא פדיון נפש, שצריך הפדיון תחלה ואז ניתן רשות לרופא לרפאת באיזה מין סם שיהיה אחרי שכבר נמתק הדין, אבל קודם לכן צריך סם פלוני ורופא אלמוני (רבנו נחמן מברסלב בספר ליקוטי מוהר"ן ז"ל ח"ב תורה ג', קונטרס היחיאלי דף כ"א ע"א אות ד').
ניתן למצוא רמזים לפדיון הנפש בספר שמואל, שם מסופר על שיחתו של שאול עם נערו נושא כליו: שאול אומר לנערו שהם לא יכולים ללכת להתייעץ עם הנביא (שמואל), שכן אין להם כסף או תשורה להביא לו. יש המוצאים בכך רמז שכבר בימי קדם היה נהוג להמיר את הצרה או הבעיה הרוחנית בדבר גשמי. עדות מפורשת למנהג לתת פדיון עבור נפש האדם מופיעה בדורות מאוחרים יותר וניתן למוצאה אצל הרמב"ן, ר' חיים פלאג'י, החיד"א, הבן איש חי, הרש"ש ועוד.
